בעשרות השנים האחרונות, הלכה הזקנה ואיבדה את הילת הכבוד שהקיפה אותה בעבר. במקום זקני השבט המכובדים שסימלו חוכמה ומנהיגות, אנו חיים בתקופה שבה הזקנה נתפסת כתופעה שלילית ממנה יש להימלט. הניגוד בין העבר להווה חד במיוחד כאשר בוחנים תרבויות שונות.
ברומא העתיקה הסיסמה הייתה "בני ה-60 אל הגשר" – הזקנים נחשבו לנטל. ביוון אמר המשורר הומרוס: "אף האלים שונאים זקנים". לעומת זאת, היהדות רחשה כבוד עמוק לזקנים. התורה קובעת: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוהיך" (ויקרא יט, לב), ורש"י מפרש שזקן הוא "זה שקנה חכמה".
בעידן שלנו, הזקנה מזוהה עם כאבים, עור מקומט, מחלות ובסופו של דבר – עם המוות. התרבות המערבית מעלה על נס את הצעירות והחדשנות. התפתחה אף גישה שרואה בזקנה מעין מחלה הדורשת טיפולי אנטי-אייג'ינג.
המציאות מבלבלת: מצד אחד אנחנו רואים דמויות מפתח, מנהיגים, אנשי עסקים, עשירי העולם מאוד מבוגרים, אך מן הצד השני המודל התרבותי מקדש את הצעירים והיפים. התוצאה היא שגם מי שנמצא באותן עמדות מפתח מנסה לעשות הכל כדי להראות צעיר יותר (צובע שיער, מתאפר, טיפולים אסתטיים ועוד).
המהפכה הדמוגרפית שתשנה הכל
בכל העולם שיעור האוכלוסייה המבוגרת עולה דרמטית. במדינות כמו יפן, כבר 30% מהאוכלוסייה מעל גיל 65. בישראל, אוכלוסיית בני 65 ומעלה מנתה ב-2020 כ-1.1 מיליון איש, וצפויה להכפיל את עצמה עד 2040.
יש להבין שהגיל השלישי הופך לשלב חיים משמעותי – אנשים יחיו כ-20-30 שנה בגיל זה, יותר משליש מחייהם. בתוך הקבוצה הזו יש מגוון רחב כאשר בקצוות נמצא את אותם "מזדקנים מצליחים", אלו שנשארים בכושר טוב וממשיכים להיות פעילים ומנגד, בקצה השני נמצא את אלה שמדרדרים למחלות כרוניות ובדידות.
שלושת השלבים של הגיל השלישי
שלב ראשון: דיכאון הפרישה והריקנות
הגיל השלישי מתחיל ברגע הפרישה לגמלאות – החלום של כל עובד. אולם המציאות מורכבת יותר. העבודה מספקת ארבעה דברים חיוניים: סדר יום מובנה, זהות וערך עצמי, ביטחון כלכלי, ומעגלים חברתיים.
כאשר אלה נעלמים בבת אחת, נוצר ואקום בעיקר בהיבט הנפשי. פתאום אין מטרה שבשבילה כדאי לקום בבוקר, אין חברים לעבודה שמתרועעים עמם במהלך היום ומנגד, יש דאגה כלכלית מתמדת. הריקנות הזו היא גורם הדחק הראשון של הגיל השלישי, ומכאן נולד "דיכאון הפרישה" – תופעה נפוצה שפוגעת באנשים רבים.
שלב שני: הבדידות החברתית
בשלב השני נכנסים גורמי דחק נוספים. הגוף מתחיל להזדקן מבחינה תפקודית – מופיעים כאבים, מחלות ומגבלות שונות. האדם הופך פחות פעיל, פחות יוצא מהבית, פחות נפגש עם אחרים.
הפגיעה בתפקודיות מובילה לבעיה החמורה ביותר: הבדידות. זהו גורם הדחק השני של הגיל השלישי. בישראל, 26% מבני 65 ומעלה חשו בדידות לעיתים קרובות ב-2020. הבדידות אינה רק אי-נוחות – היא מזיקה לבריאות כמו עישון, ומעלה את הסיכון למחלות לב, דיכאון ומוות מוקדם.
שלב שלישי: ההידרדרות והפחד מהמוות
השלב המתקדם מכונה "שלב ההידרדרות". כאן יש ירידה משמעותית בתפקוד הגוף, צורך בעזרים, תלות בעזרה בפעולות יומיומיות, ולעיתים גם בעיות קוגניטיביות.
בשלב זה מתעורר גורם הדחק השלישי: הפחד מהמוות. בני אדם הם כמעט היצורים היחידים שמודעים למוות מראש. הפחד כולל מרכיבים מורכבים: פחד מכאב, מאובדן עצמאות, מהמעמסה על המשפחה, ומהבלתי ידוע.
העלייה בדיכאון בקרב מבוגרים
בכל העולם יש עלייה משמעותית בדיכאון באוכלוסיית הגיל השלישי. הגורמים: מגפת הקורונה, חוסר ביטחון כלכלי ורפואי, והתרחקות משפחות בעולם המערבי.
הדיכאון בגיל זה אינו סתם עצבות. הוא מביא לעלייה באובדנות – בני 65 ומעלה מהווים 19% מכלל מקרי המוות מהתאבדות. מחקרים מראים שדיכאון מחמיר מצבים רפואיים קיימים ונחשב לגורם סיכון להידרדרות קוגניטיבית ואלצהיימר.
האתגר באבחון: מתי זה דיכאון ומתי זה "נורמלי"?
כאן טמון האתגר המרכזי באבחון דיכאון בגיל השלישי. השאלה: איך מבחינים בין הפרעה נפשית לבין תגובה "נורמלית" לנסיבות הגיל?
הדילמות קשות: האם כאשר אדם המתאבל על אשתו שנפטרה לאחר 50 שנות זוגיות, מדובר באבל טבעי או שמא בדיכאון? האם אדם שעבר להתנייד בכיסא גלגלים וסובל מכאבים – העצבות שלו טבעית או דיכאון נפרד?
דיכאון מוגדר כשינוי במצב רוח הנמשך מעבר לשבועיים עם שינויים בשינה ובתיאבון. אבל ההחלה על הגיל השלישי מורכבת בגלל השינויים הטבעיים של הגיל. לכן נדרש אבחון מקצועי מדויק.
ההבחנה הקשה בין דיכאון לדמנציה?
אתגר נוסף הוא ההבחנה בין דיכאון לדמנציה. שניהם יכולים להתבטא בירידה בזיכרון, בריכוז ובתפקוד. ההבחנה קריטית כי דיכאון ניתן לטיפול יעיל, בעוד דמנציה דורשת גישה שונה.
סימנים מנחים: אדם עם דמנציה ינסה להסתיר את הקושי, בעוד אדם עם דיכאון יבליט את הבעיות. דיכאון מתפתח מהר יותר ומגיב לטיפול, דמנציה מתפתחת בהדרגה ולא מגיבה לטיפולי דיכאון.
הטיפול המתאים לגיל השלישי
חשוב מאוד לטפל בדיכאון וחרדה בגיל השלישי, ובשום אופן לא להניח שזה "חלק טבעי מהזקנה". הדיכאון הלא מטופל בגיל זה פוגע קשות באיכות החיים, מחמיר מצבים רפואיים קיימים, מאיץ הידרדרות פיזית וקוגניטיבית, ועלול להוביל לסיכון אובדנות ממשי. הטיפול בגיל השלישי דורש גישה רב-תחומית המתחשבת בכל ההיבטים הייחודיים של הגיל.
טיפול תרופתי מותאם
הטיפול התרופתי בגיל השלישי מצריך זהירות יוצאת דופן. המצב שונה לחלוטין מטיפול בצעירים מכמה סיבות. ראשית, אנשים מבוגרים בדרך כלל נוטלים מספר תרופות במקביל – ללחץ דם,
כולסטרול, מניעת קרישה, סוכרת וכאבים. שילוב תרופות נוגדות דיכאון עם תרופות אלה עלול ליצור אינטראקציות מסוכנות. לדוגמה, שילוב עם תרופות לדילול דם יכול להגביר סיכון לדימומים, ושילוב עם תרופות ללחץ דם עלול לגרום לירידת לחץ מסוכנת.
בגיל השלישי לעיתים יש פגיעה בכבד ובכליות – המערכות שמפרקות ומוציאות תרופות מהגוף. כאשר המערכות לא עובדות במלוא העוצמה, מינון רגיל עלול להצטבר בגוף ולגרום לרעילות. בנוסף, הגוף המבוגר רגיש יותר לתופעות לוואי. תופעות שאצל צעיר יהיו קלות, אצל מבוגר עלולות להיות חמורות – כמו סחרחורת שעלולה לגרום לנפילות ושברים.
לכן הכלל הזהב הוא: "התחל נמוך, העלה לאט ובזהירות". מתחילים ממינון נמוך משמעותית ומעלים בהדרגה, תוך מעקב צמוד אחר יעילות ותופעות לוואי. חשוב לזכור שהתרופות מתחילות להראות השפעה רק אחרי 4-6 שבועות של נטילה רציפה, ובמבוגרים התהליך עלול להיות איטי עוד יותר.
הטיפול מתבסס בעיקר על תרופות ממשפחת SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין) כמו ציפרמיל, ציפרלקס, סרוקסט ולוסטרל. תרופות אלה בטוחות יחסית אך דורשות התאמה מדוקדקת למצב המטופל.
פסיכותרפיה
בניגוד לאמונות מושרשות מהעבר, פסיכותרפיה יעילה ביותר בגיל השלישי. פעם חשבו שאין טעם לתת טיפול פסיכולוגי למבוגרים כי האישיות "קבועה ונוקשה". היום ידוע שזה שגוי לחלוטין.
מבוגרים מביאים לטיפול יתרונות ייחודיים: חוכמת חיים עשירה שמאפשרת הבנה עמוקה יותר, ניסיון רב בהתמודדות עם קשיים שמספק כלים מובנים, פחות הגנות נפשיות ויותר נכונות לבחינה עצמית, יכולת התבוננות מפוכחת על החיים ועל עצמם, והבנה שהזמן יקר ולכן מוטיבציה גבוהה לשינוי.
קיימים מספר סוגי טיפולים יעילים: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מתמקד בזיהוי דפוסי חשיבה שליליים ושינויים בפתרון בעיות מעשיות. פסיכותרפיה דינמית עוסקת בעיבוד חוויות חיים והבנת דפוסי יחסים לאורך החיים. טיפול בין-אישי (IPT) מתמקד בשיפור יחסים ובהתמודדות עם שינויי חיים כמו אובדן או פרישה. טיפול קבוצתי יעיל במיוחד בגיל השלישי כי מתמודד עם הבדידות ומאפשר למטופלים לראות שהם לא לבד בקשיים.
גישה טיפולית רב-תחומית
הטיפול המיטבי משלב מספר גישות. שילוב תרופות ופסיכותרפיה נמצא יעיל במיוחד, כשכל אחד תורם רכיב שונה – התרופות מייצבות את הביוכימיה של המוח, והפסיכותרפיה מספקת כלים התמודדות. מעורבות בני המשפחה בתהליך הטיפולי, הדרכה להבנת המצב ותמיכה בביצוע התערבויות הם חיוניים. פעילות גופנית מותאמת הוכחה כיעילה נגד דיכאון כמו תרופות במקרים רבים, ותמיכה קהילתית דרך שירותי יום ומרכזים קהילתיים מפחיתה בדידות.
התמודדות עם גורמי הדחק המרכזיים
החלק החשוב והייחודי ביותר בטיפול הוא התמודדות ישירה עם גורמי הדחק.
התמודדות עם הריקנות - יצירת משמעות חדשה:
- חזרה לתחביבים נטושים או למידת מיומנויות חדשות המותאמות ליכולות הנוכחיות
- התנדבות ומעורבות בעזרה לאחרים שנותנת תחושת שימושיות ותרומה
- המשך עבודה חלקית
- לימודים והרחבת דעת בתחומים שתמיד עניינו אך לא היה זמן להם
- יצירת סדר יום מובנה
יצירת קשרים להפגת הבדידות
- חשוב לתחזק באופן פעיל קשרים עם משפחה וחברים ישנים, ליזום יצירת קשר
- השתתפות בפעילויות קהילתיות מותאמות לעניינים ולמגבלות
- הצטרפות לקבוצות עניין ותמיכה בנושאים רלוונטיים
- שימוש במרכזי יום ובמועדונים לגיל השלישי
ההתמודדות עם החרדה מהמוות
התמודדות זו דורשת עבודה טיפולית עם מטפל מתמחה, שיחות על המורשת האישית והסיפור האישי, עריכת צוואה והנחיות מקדימות לטיפול רפואי, התמודדות בריאה עם מות בני זוג וחברים, ולפעמים שילוב גישות רוחניות או דתיות המתאימות לאמונות האדם.
חרדה בגיל השלישי
חרדה בגיל השלישי עוברת אותם שלבים ונובעת מאותם גורמי דחק. היא מתבטאת במספר צורות: חרדה כללית עם דאגות מתמשכות בכל תחומי החיים ללא יכולת שליטה, חרדה חברתית עם פחד מוגזם מביקורת על המגבלות, חרדות בריאותיות עם עיסוק כפייתי במצב הרפואי, חרדות כלכליות עם פחד בלתי פרופורציונלי מקושי כלכלי עתידי, וחרדת תלות עם פחד מהפיכה לתלוי באחרים.
הטיפול בחרדה דומה לזה של דיכאון ויכול לכלול תרופות מיועדות לחרדה, פסיכותרפיה ספציפית לחרדה, וטכניקות רגיעה והתמודדות.
סיכום והמלצות
הגיל השלישי יכול להיות שלב חיים מלא ומשמעותי. עם הכנה נכונה, זיהוי מוקדם וטיפול מתאים, אפשר למנוע הידרדרות ולשמור על איכות חיים גבוהה. היום יותר אנשים מגיעים לגיל 90-100 בבריאות טובה. המפתח הוא לא לקבל את הדיכאון והחרדה כ"חלק מהחבילה".
דיכאון בגיל השלישי וחרדה בגיל השלישי אינם גזירת גורל. חשוב לזהות סימנים: עצבות מתמשכת מעבר לשבועיים, אובדן עניין בפעילויות, שינויים בשינה ובתיאבון, ירידה בתפקוד, חרדות מוגזמות, ומחשבות על מוות.
אם מזהים סימנים כאלה, חשוב לפנות לטיפול מקצועי. ככל שהטיפול מתחיל מוקדם יותר, התוצאות טובות יותר.
ד"ר אהוד רוזיצקי – טיפול מקצועי בדיכאון בגיל השלישי
כמי שמלווה שנים את אוכלוסיית הגיל השלישי, אני רואה מדי יום את המורכבות הייחודית של הדיכאון והחרדה בגיל זה. במהלך שנות עבודתי כפסיכיאטר בכיר בבתי החולים קפלן, אסף הרופא ותל השומר, וכיום כפסיכיאטר ראשי שירותי בריאות כללית מחוז ירושלים ומנהל מרכז בריאות הנפש טלביה, פיתחתי הבנה עמוקה של האתגרים הייחודיים שמאפיינים את הגיל השלישי.
אני מאמין מכל הלב שהגיל השלישי יכול להיות תקופה של צמיחה, משמעות ואיכות חיים גבוהה. במשך שנות הטיפול שלי ראיתי אנשים בני 70, 80 ואף 90 שחוזרים לחיות בשמחה ובמלוא הפוטנציאל שלהם לאחר טיפול נכון. אם אתם או יקיריכם חווים תסמינים של דיכאון או חרדה בגיל השלישי – אל תוותרו ואל תקבלו את זה כגזירת גורל. אני מזמין אתכם לפנות אליי לייעוץ מקצועי ולגלות איך אפשר להחזיר את השמחה והמשמעות לחיים, גם ובעיקר בגיל המתקדם.
לחצו לשיחת יעוץ ולקבלת מידע נוסף על אפשרויות הטיפול המתאימות לכם או לבני משפחתכם.
